<h1>הגהות שערי דורא סימן נ"ז</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
פרק א)כל הבשר אמר חזקי' משמיה דאביי הלכתא ב)דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח פירש דגים רותחין שנתנן בקערה שאכלו בה בשר רותח מותר לאוכלן בכותח שיש בה חלב ג)לפי שהוא נ"ט בר נ"ט שני פעמים נבלע הטעם ונפלט קודם שנכנס באיסור שהבשר נותן טעם בקערה והקערה נותן טעם בדגים ועדיין שני טעמים הללו של היתר שאין עוד טעמן הפולט חשוב טעם ולכן מותר לאכלן בחלב וקיימ"ל כש"כ כשנתבשלו דגים ד)במחבת של בשר שמותרין לאכול בכותח שיש בה ג' נותני טעם להתיר הבשר נותן טעם במחבת והמחבת במים והמים בדגים ועדיין היתר הוא ומותרין לאכול בכותח. א"כ לפי"ז קערות שאכלו בהן רוטב של בשר רותח היום והודחו ה)במים רותחין שהיד סולדת בו במחבת חולבת ו)שאינה בת יומא אפי' בכלי ראשון. הקערות פשיטא שמותרות שלא קלטו רק טעם חלב מכלי שאינו ב"י שנותן טעם לפגם. וגם המחבת מותרת לבשל בה חלב עוד אחר הדחה זו משום דיש בה ג' נ"ט בר נ"ט תחלה מן הבשר בקערה ומשם במים ומשם במחבת ואכתי היתר גמור הוא כיון שאינו בן יומא. ודוקא כשהקערות מקונחות שאין מלוכלכות מן המרק של בשר קודם שהדיחן במחבת דאז ליכא רק פליטת טעם של הקערות במים אז שייך היתר של נ"ט בר נ"ט ז)אבל אם האחת מליאה שמנונית או שיורי מאכל של בשר או של חלב במחבת או בקערות הכל אסור דטעם ראשון הוא. וכן הדין אם הוא איפכא קערות חולבות ב"י ח)והן מקונחות מחלב והודחו במחבת של בשר שלא היתה בת יומא ט)אבל אם המחבת חולבת והקערות של בשר שניהם בני יומן פשיטא שהכל אסור אם הן על האש והיד סולדת בהן במים והטעם דטעם הקערות של בשר נפלט במים. א"כ נאסרו מיד המים משום בב"ח וכי חזרו ונבלעו במחבת ובקערות נאסרו הכל (במ"ס אין זה) (אבל אם המים צוננים מותר הכל כדאמרינן בב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא מותר מן התורה אעפ"י שבלעו זה מזה משום דדרך בישול אסרה תורה). [שערי דורא הלכ' דגים שעלו בקערה סימן נ"ז]. א) ד"ק כי"פ כי"א הגה הכי איתא בפכ"ה קי"א אתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאוכלן בכותח ושמואל אמר מותר רב אמר אסור נ"ט הוא ושמואל אמר מותר נ"ט בר נ"ט הוא, אמר רבי חזקיה משמיה דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח עכ"ל הגמרא. והא לך לשון רש"י ז"ל הדגים שעלו בקערה מן הצלי כשהיו רותחין נתנן בתוך הקערה לקערה שכבר אכלי בה בשר אסור לאוכלן ברותח לפי שבלעו מטעם בשר הנבלע בקערה, נ"ט בר נ"ט, אם היו מבושלים הדגים עם בשר ממש ודאי היו אסורים לאוכלן בכותח לפי שהבשר נותן בהם טעם ראשון, א"נ מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה של בשר דנ"ט ראשון הוי כבשר גמור, אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא הבשר נתן בה טעם. לכך אינה חוזרת ואוסרת הדגים משום נתינת טעם דהוי להו הנך דגים נ"ט בר נ"ט עכ"ל רש"י. (הגה ד"ק) ושאל אותי הר"י האיך מותר אפי' בלא כותח הא חמירא סכנתא מאיסורא וכיון שנכנס בו טעם בשר הוי סכנה, ותירץ דאין סכנה בטעם ע"כ. ב)0דגים שעלו בקערה פירש רבי יודא חתן רש"י משמו דווקא עלו בקערה (פירש שעלו רותחין מן הצלי לתוך הקערה) אבל נתבשלו אסור דעיקר הטעם נפלט מן הכלי ופר"י דאפי' אם נאמר נתבשלו לא היינו דווקא צלי דליכא מים אבל אם נתבשלו במים הטעם מתפשט במים ואיכא ג' נו"ט של היתר הגה"מ פ"ט דמ"א. דגים שעלו בקערה ראבי"ה ורש"י פי' שעלו בקערה ע"י צלייה, וכן פסק בתשובותיו דדוקא צלי אבל נתבשלו בלעו טעם הרבה והוה טעם ראשון ולפי זה ל"ש להתיר גבי הגעלת כלים ביחד (ד"ל פי' אפי' חד אינו ב"י כדלקמן בהגה) הרבה לומר נ"ט בר נ"ט הוא כדברי ר' אפרים אבל רבי זקיני פסק ל"ש עלו צלי ל"ש עלו מבושל וכן נראה דיותר בולע בצלי ממבושל וכן מוכח והא דאמר והא דרב לאו בפי' איתמר כו' מסתבר דליכא חילוק כדפרישית עכ"ל מרדכי כה"ב תש"י. הובא בהגהת אשר"י. לשון א"ז ונראה לא"א שיש לחוש להוראת ריב"ן חתן רש"י ולאסור דגים שנתבשלו בקדירה של בשר לאוכלן בכותח א"ז כה"ב. ולר"י נראה הלכה למעשה דאין חילוק בין עלו לנתבשלו דהכל שרי. וכן קיבל מר"ת שהורה כן הלכה למעשה א"ז בכה"ב הגה באשר"י. לר"י נראה הלכה למעשה כו' הכי נהוג וכן קבלתי דרוב הגאונים הסכימו כן אבל נצלו רוב הגאונים אוסרין וכן יש להחמיר מהרא"י ז"ל. ג)0בתוספות שיטה משם רבינו יצחק מאיבר"א כ' מדאצטריך חזקיה להתיר דגים שעלו בקערה מטעם נ"ט בר נ"ט ולא התיר מטעם דאין איסור הנבלע בקערה הולך בדגים בלא רוטב (כש"ד נ"א) ש"מ דלא אמרינן הכי אלא בחתיכה שיש לה לפלוט מגופה ולפיכך אינה פולטת הבליעה שאינה מגופה אבל בקערה שאין בליעה מגופה שפיר פולטת מה שבלעה בלא רוטב עכ"ל. ד)0כ"י לייפציג כ' בתוה"ב גבי דגים שעלו בקערה או שנתבשלו בקדירה והודח יפה יפה שלא נשאר בה ממש דגים מותרין לאכול בחלב אבל אם לא הודחו יפה קודם שבישל אם יש בממשות שעל פני הקדירה יותר מאחד בששים בדגים אסור לאוכלו בכותח עכ"ל. ה)0מהרי"ח פסק דכ"ש מבליע בכ"ח לפיכך יראה דיש לדקדק כשמדיחין קערות יחד ולפעמים נמצאת אחת של חלב תוך אחרות של בשר או איפכא. ואיזה היא המלוכלכת בשיורי מאכל אוסרת האחרות אפי' בכ"ש שהיס"ב אבל אם הם נקיות כולן אין לחוש דנהי נמי דכ"ש מבליע בכ"ח מ"מ אינו מפליט ממנו וק"ל וכמדומה לי שלא ראיתי מורי הוראה מדקדקין בכך. מהרא"י ז"ל. מעשה היה במאגענצא שחיממו מים בתוך המחבת שנשתמש בה בשר בו ביום ושפכו (ונשפכו) מן המים בתוך הקדירה חולבת והצריכו ס' מכל המים שנשפכו דקיי"ל כמ"ד דמשערינן כאילו כל המים בשר ולא כמ"ד במה דבלע משערינן והמים היו חמין. הגה. ו)0וכן הדין בקערות של בשר ב"י שהודחו במים רותחין בכ"ר עם קערות חולבת שאינן ב"י אעפ"י שהקערות חולבות נוגעות במחבת וקערות של בשר (ג"כ נוגעים במחבת) כולן מותרים דקודם שנגעו זל"ז חמין היו במים א"כ נ"ט בר נ"ט הם ומותר. פעם אחת אירע כך מעשה שהדיחה גויה קערות של חלב ואחר שנתייבשו מצאו בהן כף של בשר ולא ידעו אם הודח עמהן או לא והסכמנו להתיר מטעם זה (מאחר) אחרי שהכף והקערות יבישים אז הוי ס"ס שמא הכף לא הודח עמהם ואת"ל הודח עמהם שמא אינו ב"י. או שמא לא שפכה הגויה המים המרותחים בעירוי הראשון על הכף ועל הקערות יחד ואז הוי כ"ש עכ"ל הגה ד"ק כי"פ כי"א. שאלתי את מהר"ש לפעמים מוצאין קערה א' של איסור (דהיינו של עכו"ם) או של חולבת או של בשר בין קערות אחרות ואין אנו יודעים אם הודחו יחד או לא איך לעשות והשיב לי דזה יש להתיר מטעם דאמרינן במס' נדה בפ"ק אין מחזיקין טומאה ממקום למקום. כלומר לא אמרינן כמו שאנו רואין שהוא עתה ביחד כך יש לחוש שמא הודחו ביחד אלא אמרינן עתה באה בין הקערות ומותר. והקשיתי לו והלא איסור מטומאה לא ילפינן והשיב לי דדוקא טומאה דילפינן מסוטה כגון ברשות היחיד טמא ולא אמרינן העמיד דבר על חזקתו מזה לא ילפינן איסור לומר כן ברשות היחיד אסור. אבל שאר טומאות דלא ילפינן מסוטה אלא שהוא תלוי בסברא מבחוץ כגון דאמרינן השתא הוא דנפל השרץ בתוך הכלי בזויות זה. ושלא אמרינן כמו שהוא עכשיו בצד זה כן היה מקדם בצד זויות אחרת או כה"ג בשני כלים מכלי אל כלי דמותר מטעם דלא מחזקינן טומאה ממל"מ מזה ילפינן שפיר איסור. כיון דאינו בא מכח לימוד דסוטה. ועוד יש להתיר בקערה של איסור (פי' כלי עכו"ם) יותר מקערה של היתר שהוא של חלב או של בשר כו' משום דסתם כלי גוים אינן בני יומן. ועוד יש לומר מטעם ס"ס כדפרישית לעיל בהגה ד"ה פעם אחת כו'. ועוד שאלתי ממהר"ש אם בוודאי הודחו ביחד איך יש לעשות. והשיב לי שיש לחקור אם הודחו בכ"ר אז הוי הדין נמי כמו לקמן גבי מחבת דהיינו בכ"ר אסור. או אם בכ"ש הודחו מותרים אפי' שניהם בני יומן. רק שלא שפכו מן הכ"ר על הקערות דזה מיקרי נמי כ"ר והיה לו דין מחבת, ולכן טוב לזהר תמיד שלא יתנו הקערות תחלה באותו כלי גדול שרגילין להדיח בו. ואחר כך ישפכו המים עליהם. אלא ישפכו המים תחלה בכלי גדול ואח"כ יתנו הקערות לתוכו ואז איקרי כלי שני. ז)0אבל אם האחת מלאה שמנונית או שיורי מאכל של בשר או של חלב במחבת או בקערה הכל אסור דטעם ראשון הוא יראה דהכל אסור (דקאמר השערים) לאו דווקא דאם אותה שאינה ב"י מקונחת לא תיאסר חברתה כלל דלעולם טעם הנפלט ממנה פגום הוא. אלא לצדדים קאמר דהכל אסור ר"ל דהיכא דאותה שאינה ב"י אינה מקונחת. ור"ל דפשיטא דאסור אפי' לסברת הרא"ש דכתב הכא דשרי בשניהם ב"י משום דאין מתערב אלא טעם בטעם ובסה"ת סי' ס"א כתב פסקים הללו כמעט בסגנון זה ולא כתב אהא דהכל אסור מהרא"י ז"ל. ח)0ואם אינן מקונחות קצת נראה דצריך ס' נגד הלכלוך דנראה דיש לדמותו לשומן ובצלים שחתכו בסכין של חלב ונתנם בקדירה של בשר או איפכא בסמוך סי' ס"א [גליון ד"ו שכ"ד ס"א נ"ל] כיון דהטעם הבלוע בקערה אינה בת יומא וכן מצאתי דמשערינן רק נגד הלכלוך [ד"ק צ"ע עכ"ל] וכן מצאתי. ט)0וז"ל הרא"ש פכה"ב וקערות שנשתמשו בהן בשר שהודחו ביורה חולבת ושניהם ב"י הו"ל נ"ט בר נ"ט הבשר בקערה והקערה במים ועדיין היתר עד שיתערב באותו המים טעם החלב הנפלט מן היורה ולפי' ריב"ן דאוסר נתבשלו אסורות הקערות (ד"ל והיורה וכ"ה ברא"ש) ול"נ דאף לריב"ן הכל מותר דלא (ולא) אסור (אסר) נתבשלו אלא לאוכלו בכותח שטעם שני של בשר נותן טעם לתוך ממשות של חלב. אבל הכא הטעם שני של בשר שבתוך המים אין נ"ט לתוך ממשות חלב אלא מתערב עם טעם שני של החלב שבתוך המים. נראה שהמים מותרים והכל מותר. אמנם יש לאסור מטעם אחר לפי שכשמדיחין הקערות נדבק בהן שמנונית של מאכל ונוגע ביורה ונאסרה היורה מממשות הבשר שנכנס בה והכל אסור עכ"ל הרא"ש.
